דחיית ערעורו של מנכ"ל חברת "ביברוקר", המרצה 5 שנות מאסר בגין עבירות קבלת דבר במרמה, גניבה בידי מורשה ועבירות נוספות

השופט נ' הנדל:

1.       מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.10.2011 בת"פ 53286-07-10 (כב' השופטת י' אמסטרדם), בגדרו הושת על המערער עונש של חמש שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח או 15 חודשי מאסר תמורתו, ופיצוי בסך 258,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים. זאת על רקע ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ורישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק.

רקע עובדתי

2.       מעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער, ושעל בסיסן הורשע על פי הודאתו, עולה המסגרת העובדתית הבאה: במהלך חודש אפריל 2009 הקים המערער את "חברת ביברוקר בע"מ" (להלן: "ביברוקר"), שעניינה פעילות בשוק ההון. יחד עם המערער, פעל בביברוקר אדם נוסף - עידו סמואל (להלן: "סמואל") - אשר החזיק בעברו בחברה אחרת בשם "ברוקרטוב בע"מ" (להלן: "ברוקרטוב"). מסד הנתונים של חברה זו נרכש על ידי ביברוקר לצורך פעילותה. המערער שימש כמנכ"ל ביברוקר ובעל זכות החתימה היחיד בחשבונותיה, בעוד סמואל דאג לגיוס המשקיעים, ולהשקעת כספם בשוק ההון. יצויין, כי אף בעניינו של סמואל התנהל הליך פלילי, המייחס לו עבירות במסגרתן של חברת ביברוקר וברוקרטוב.

          בתקופה הרלוונטית לאישומים, גייסו המערער וסמואל, במרמה, שלושה משקיעים לצורך השקעת כספם בשוק ההון. בעוד שהובטח למשקיעים כי כספם יושקע באמצעות בתי ההשקעות "מיטב" ו"אקסלנס" באפיקים סולידיים תוך הבטחת רווחים נאים, בפועל גנבו המערער וסמואל את כספי המשקיעים בסך של כ-985,000 ש"ח ושלשלו את הכסף לכיסם הפרטי, לניהול שוטף של ביברוקר, לניכיון המחאות ולצדדים שלישיים - כל זאת בניגוד למטרה בגינה הועבר להם הכסף.

          במקרה הראשון, במהלך חודשים דצמבר 2009 ופברואר 2010 העבירה גב' אילנה ינובסקי (להלן: "ינובסקי") סך של 250,000 ש"ח לחשבונות חברת ביברוקר, תוך שהובטח לה כי כספיה יושקעו באופן סולידי באמצעות בית ההשקעות "מיטב". במהלך תקופה של כחמישה חודשים הונפקו לינובסקי דוחות כוזבים לפיהם השקעתה מניבה תשואה רווחית. בפועל, הודיע המערער לינובסקי בחודש יוני 2010 כי השקעתה ירדה לטמיון וכלשונו, שהכסף "הלך".

במקרה השני, בעקבות מצגי השווא שהוצגו לפני גב' ינובסקי, הציעה האחרונה לחברתה הגימלאית, ד"ר סוניה בקר (להלן: "ד"ר בקר"), להשקיע מכספה בחברת ביברוקר. בהסתמך על מצג השווא שהציג לפניה המערער, העבירה ד"ר בקר לחשבונות ביברוקר סך כולל של 200,000 ש"ח - כספי חסכונות הפנסיה שצברה. כחלק מהתוכנית העבריינית, הפיק המערער לד"ר בקר דוחות כוזבים לפיהם "השקעתה" נושאת תשואה, ואף העביר לה סכום של כ-12,000 ש"ח, בחמש הפקדות שונות. על בסיס המצג שהוצג לפניה, העבירה ד"ר בקר סך נוסף של 200,000 ש"ח למערער. ואולם, כפי שאירע עם גב' ינובסקי, התקשר סמואל לד"ר בקר והודיע לה כי כספה אבד וכי הוא "[י]דאג להחזיר ל[ה] את הכסף וזה רק עניין של זמן".

במקרה השלישי, המליצה גב' ינובסקי לאחיה, ד"ר דוד פלד (להלן: "ד"ר פלד") - פנסיונר יליד 1940, כי ישקיע בחברת ביברוקר את כספי הפנסיה שחסך. זאת, כאמור, על סמך מצגי השווא שהציג המערער. אף לד"ר פלד הובטחה השקעת כספו באפיק סולידי באמצעות חברת "מיטב", וכך  העביר הוא לחשבון ביברוקר סך של 200,000 ש"ח. לאחר שיג ושיח בין ד"ר פלד לבין המערער וסמואל בדבר טיב השירות הניתן לו, החלו שני האחרונים להנפיק עבורו דוחות יומיים כוזבים לפיהם נושאת השקעתו רווח. על בסיס נתונים מזויפים אלה, העביר ד"ר פלד בשתי העברות נוספות, סך כולל של 135,000 ש"ח. בתחילת חודש יוני 2010 הודיע המערער לד"ר פלד כי סמואל: "הפסיד את כל הכסף".

כאמור לעיל, במסגרת הסדר טיעון הודה המערער בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. יצויין, כי מכתב האישום המקורי נמחק אישום נוסף שעניינו במשקיע בצלאל רקובסקי, אשר העביר לידי המערער סך של 250,000 ש"ח. עוד נמחקה העובדה כי חברת ביברוקר הוקמה לצורך ביצועם של מעשי מרמה ועבירות. ההסדר לא כלל התייחסות לרכיב העונש.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

3.       בבואו לגזור את עונשו של המערער נתן בית המשפט המחוזי דעתו לראיות ולטיעונים השונים שנפרשו בפניו. נקבע כי המדובר בפרשה חמורה בגדרה שיכנע המערער שלושה משקיעים שונים להפקיד בידיו את כספם, בזמן שהוא וסמואל קשרו קשר לגנוב את הכספים מבלי להשקיעם כמובטח. חומרה יתרה ניתנה לעובדה ששניים מקורבנותיו של המערער הינם גימלאים, שהשקיעו בחברה כספים שאמורים היו לשמשם לתקופת גימלאותם. נקבע, בניגוד לטענת המערער, כי הוא לא היה דמות שולית בתוכנית העבריינית, וכי בלעדיו - כבעלי החברה - לא ניתן היה כלל לבצע את העבירות. הודגש כי על אף שהמערער ניסה להשליך את רוב האחריות לכתפיו של סמואל, הרי ש"תרומתו של [המערער] לעשייה העבריינית הייתה משמעותית ביותר. אלמלא תרומתו, המשקיעים לא היו נותנים את כספם... וללא חתימתו המעשים לא היו יכולים לצאת אל הפועל". מדברי המתלוננים נצטיירה התמונה כי ידעו הם שסמואל הסתבך בעברו, ולכן השליכו את כל אמונם במערער, אשר דאג להשקיט את חששם, ולהציג את סמואל כעובד שכיר, בעוד המערער הינו האחראי ובעל זכות החתימה.

          בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענה כי המערער הבעיה חרטה, והודה במעשים המיוחסים לו, מבלי לנהל משפט. בהקשר זה נקבע כי חרטתו של המערער נעשתה רק מן הפה ולחוץ, ושבפועל מתחמק המערער מכל אפשרות להשיב למתלוננים את כספם. נוכח האמור, השית בית המשפט המחוזי על המערער חמש שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח או 15 חודשי מאסר תמורתו, ופיצוי בסך 258,000 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים.

פסק הדין בעניינו של סמואל

4.       כאמור, בעוד המערער הודה במעשים המיוחסים לו במסגרת עסקת טיעון, המשיך עניינו של סמואל להתנהל לפני בית המשפט המחוזי. כתב האישום נגד סמואל, שהוגש בגין פעולותיו בחברות ביברוקר וברוקרטוב, החזיק שמונה-עשר אישומים, שעניינם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף, שימוש במסמך מזויף, ואיומים. בהכרעת הדין בעניינו זוכה סמואל מחלק מהעבירות המיוחסות לו באישומים, והורשע בתשעה אישומים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה בידי מורשה ו-12 אישומים של רישום כוזב במסמכי תאגיד. זאת, על רקע העבירות שעבר בפעילותו בחברות ביברוקר וברוקרטוב.

          בגין העבירות שביצע במסגרת חברת ביברוקר נגזרו על סמואל חמש שנות מאסר. בגין העבירות שנעשו בחברת ברוקרטוב הושת על סמואל עונש מאסר בן 6 שנים. נקבע כי חלק מעונשי המאסר ירוצו בחופף, כך שסמואל ירצה 7.5 שנות מאסר בפועל. כן נגזרו על סמואל 18 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 50,000 ש"ח או עשרה חודשי מאסר תמורתו, וכן פיצוי כספי לארבעה-עשר המתלוננים נגדו בפרשיות השונות.

טענות הצדדים

5.       הערעור שלפנינו הוגש עוד טרם נגזר דינו של סמואל. בכל זאת, ריכז בא כוח המערער את טיעונו בכתב בגזרת השוני שבינו לבין סמואל, חלקו המשמעותי של האחרון בפעילות עבריינית בשוק ההון, והטענה לפיה המערער "נגרר" אחרי סמואל, אשר היה המוציא והמביא של המזימה הכלכלית. עוד טען המערער בדבר שיקולים לקולא שיש לשקול בענייננו, ומידתיות העונש גופו.

          לאחר שנגזר דינו של סמואל, התפתחו טענותיו של המערער והתמקדו במישור עקרון אחידות הענישה בינו לבין סמואל. נטען כי עונשו של המערער - 5 שנות מאסר בפועל, חמור בקירוב לזה שנגזר על סמואל - 7 וחצי שנות מאסר בפועל, על אף השוני המשמעותי שבפעולותיהם. כך למשל נטען, כאמור לעיל, כי חלקו של סמואל בתוכנית העבריינית היה נכבד יותר. בעוד סמואל ביצע את מעשיו לאורך תקופה של שלוש שנים, בשתי פרשות שונות, המערער חטא על פני תקופה של ארבעה חודשים בלבד. כן נטען כי סמואל "שיכפל" את התוכנית הפלילית שרקם בפרשת ברוקרטוב אל תוך פרשת ביברוקר. כזכור, המערער הורשע רק בפרשת ביברוקר. בהקשר זה, צוין כי על פי הדרך בה קבע בית המשפט המחוזי את עונשו של סמואל, נגזרו על האחרון חמש שנים בגין פרשת ביברוקר - הפרשה המשותפת לשניהם - עונש זהה לזה שהוטל על המערער. זאת, חרף הטענה שהמערער הודה בעובדות שיוחסו לו בפרשת ביברוקר והיה מעורב פחות בנעשה מסמואל. הודגש ההבדל במספר האישומים שבין המערער לסמואל והעובדה שהמערער עצמו נפל קרבן למעשי מרמה מצידו של סמואל. נטען כי סמואל גרר את המערער לתוך המזימה העבריינית, והשתמש במערער "כמגן אנושי חי" (סעיף 37 לסיכומי המערער). מעבר להבדל בין המעשים הפליליים המיוחסים למערער ולסמואל, הודגש השוני בהתנהגותם לאחר חשיפת הפרשה. נטען כי בעוד המערער הודה במעשים המיוחסים לו והביע חרטה, סמואל בחר לנהל משפט ולהטריח את המערכת השיפוטית, מבלי לקחת כל אחריות על מעשיו. המערער אף טען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות - היעדר עבר פלילי, והעובדה כי לאחרונה הפך לאב. לגופו של עניין, הוסף כי המדובר בעונש חמור, החורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כגון דא. עוד טען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל עליו תשלומי קנס ופיצוי, כך שבאופן בלתי נמנע יהא עליו אף לרצות את תקופת המאסר חלף קנס שנגזרה עליו.

          המשיבה מצידה סומכת ידיה על הכרעת בית משפט קמא. נטען כי בנסיבות העניין, העונשים שנגזרו על המערער ועל סמואל הינם ראויים, והפער ביניהם אף משקף את הפער במעשיהם. צוין כי חלקו של המערער במעשי המרמה הינו מרכזי, תוך קשירת קשר מבעוד מועד עם סמואל לצרכי מרמה. במובן זה, טוענת באת כוח המדינה - אין לצייר את המערער כקרבן, ויש לדאוג לאינטרסים של קורבנותיו האמיתיים. הוסף כי העונש שהושת על המערער אינו חורג מאמת המידה הנהוגה בעבירות מסוג זה. באשר לסוגיית הקנס והפיצוי, הודגש כי בית משפט קמא נתן דעתו לעניין, תוך קביעה מפורשת שאין בהטלת הקנס כדי לזרז את תשלום הפיצוי.